אויאיישן פארטס אף איקס בע"מ נ' בנק מזרחי-טפחות סניף רמת גן

החלטה

בפני בקשה מטעם הנתבע (להלן: "המבקש") לחייב את התובעת (להלן: "המשיבה") בהפקדת ערובה לתשלום הוצאותיהם בסכום שלא יפחת מ- 200,000 ₪, בהתאם לסעיף 353א לחוק החברות, התשנ"ט – 1999.

המבקש טוען כי כאשר מדובר בתובעת שהיא חברה בע"מ, קיימת חזקה שלפיה מן הראוי לחייבה בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבע. אלא אם כן, החברה הוכיחה כי יהיה לאל ידה לשלם את הוצאות הנתבע, אם יזכה בדין, או, אם בית המשפט סבור כי נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה בהפקדת ערובה.

לטענת המשיבה, המבקש חייב לה סך העולה על 6,000,000 ₪, אלא שעקב מצוקתה הכספית של המשיבה ומנהלה, ומשיקולי אגרה, היא העמידה את תביעתה על סך של 1,000,000 ₪ בלבד (ס' 76 לכתב התביעה).

נפנה גם לעובדה כי החברה לא משלמת מאז שנת 1995 את האגרה השנתית לרשם החברות.

זאת ועוד, סיכוייה של התביעה להתקבל נמוכים ביותר, התביעה לוקה בהיעדר פירוט, היעדר עילה וכן בהיעדר יריבות וככל הנראה גם בהתיישנות.

בתגובה מטעם המשיבה מצהירה המשיבה כי אין לה כל התחייבויות ו/או חובות, למעט יתרת הלוואת בעלים למנהלה ובעל מניותיה ואגרת רשם החברות.

עד לשנת 2007, בעקבות התנהלותו של המבקש ובעקבות הנזקים שהסב למשיבה, נקלעה המשיבה לקשיים.

מכל מקום, אין בטענת אי התשלום לרשם החברות כדי להעיד על חוסנה הכלכלי של החברה. עיון באתר רשם החברות, מצביע כי קיימים תאגידים המפורסמים בעוצמתם הכלכלית, אשר גם להם, חוב לרשם החברות. על כל פנים, בימים אלה, המשיבה מסדירה את חובה לרשם החברות, מאחר ופעילותה התחדשה והואצה במהלך שנת 2008 ואילך.

כיום, עיקר פעילותה העסקית, הינה מתן שירותים פיננסיים לחברות ומנהלים. למשיבה הסכמים עם חברות מבוססות, כולל חברות ציבוריות בתחום הייעוץ העסקי והפיננסי. על בסיס ההסכמים נזקפו לחברה ההכנסות הבאות:

בשנת 2008, היו הכנסותיה 38,750 ₪.

בשנת 2009, נזקפו למשיבה הכנסות בסך של כ- 77,477 ₪, עם צפי עד לתום השנה של 150,000 ₪.

בשנת 2010 ואילך, ההערכות החברה היא כי הכנסותיה לא ירדו מסך 200,000 ₪ לשנה, עם אפשרות סבירה ביותר להגדלת ההכנסות מעבר לכך.

אם כן, מדובר בחברה פעילה, אשר הכנסותיה במגמת צמיחה והתחזקות כלכלית.

יודגש, כי לחברה אין כל הוצאות, ופעילותה מתבססת על הידע והניסיון הרב של מנהלה ובעל מניותיה.

בתשובה לתגובה מוסיף המבקש וטוען כי בסע' 8 לתגובת המשיבה, היא אכן מודה כי "נקלעה לקשיים".

זאת ועוד, המשיבה טוענת להכנסות בשנת 2009, אך לא הציגה כל אסמכתא לכך.

ייתר על כן, אין בהכנסות אלו ובעיקר בהתחשב בהלוואת הבעלים בסכום שלא נמסר (ס' 7 לתגובה), כדי להצביע על יכולתה של המשיבה לשאת בהוצאות שיושתו עליה, אם תידחה תביעתה.

מאחר והמשיבה לא הרימה את הנטל להוכיח כי ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע, יש לפעול עפ"י ברירת המחדל ולחייב את התובעת בהפקדת ערובה.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים הגעתי למסקנה ולפיה יש מקום לקבל את הבקשה ולהורות בנסיבות הקיימות על הפקדת ערובה מהנימוקים כדלקמן: